החלטה בתיק ת"א 1883-01-14

1.      העניין שבפני, בקשת הנתבעת לחייב התובעת בהפקדת ערובה לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (או לחלופין, סעיף 353 לחוק החברות התשנ"ט 1999). 

2.      טענת הנתבעת הינה כי יש לחייב את הנתבעת בהפקדת ערובה שלא פתחת מהסך של 98,000 ש"ח, לאור מעמדה המשפטי של התובעת, כחברה בע"מ המצויה בהליכי פרוק, דבר אשר לשיטתה מעיד על חוסר יכולת כלכלית לשאת בהוצאות ההליך, אם התובענה תידחה. כמו כן טוענת הנתבעת כי אין הצדקה לוותר על החיוב בהפקדה, גם אם ייאמר שסיכויי התובענה טובים, ומוסיפה היא כי יש להעדיף את זכותה להבטיח הוצאותיה על פני זכותה של התובעת לנהל הליך משפטי.

3.      התובעת השיבה לבקשה, ולגישתה יש לדחותה תוך חיוב הנתב בהוצאות המשפט; התובעת מפנה לכתב שיפוי בו היא אוחזת, מאת בנק לאומי, שהינו נושה של התובעת ומנהל את ההליך, באופן בו בכל מקרה, לא יכול להיות מצב בו לא תוכל התובעת לשלם הוצאות המשפט, אם וכאשר תיפסקנה כנגדה; מוסיפה התובעת ומפנה לכך כי סיכויי התובענה הינם טובים מאוד לגישתה (בשים לב למהות העסקה, לגביה מדובר בעסקת קומבינציה במסגרתה קיבלה הנתבעת שירותי בניה הנוגעים לשלוש יחידות דיור, ושילמה תמורה כספית לכאורה בהיקף של 80,000 ש"ח).

4.      סעיף 353א' לחוק החברות התשנ"ט 1999 קובע: " הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין"

5.      ולפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי: " בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע"

6.      לענין זה, הביע ביהמ"ש העליון את דעתו, במסגרת רע"א 10376-07, ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (מצוי במאגר "נבו"):" עיקר תכלית התקנה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים. עם זאת, אין הכוונה להגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, בית המשפט יפעל בנושא זה במתינות, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר לגבי אופן הבטחת הוצאות המשפט. ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647 (1990) (להלן: פרשת אויקל); ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז (3) 846 (1993); רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב, פ"ד נד (2) 845 (2000); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 751-750 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן - גורן, 2009).

הפסיקה התוותה כללים מדריכים וסוגי מקרים שבהם ייעשה שימוש בתקנה זו, בשים לב להיעדר קריטריונים בתקנה עצמה. מקובל כי בעת שקילת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות (אשר נחשבת לזכות בעלת אופי חוקתי מן המעלה הראשונה ואף כזכות המהווה תנאי בסיסי לקיומן של שאר זכויות היסוד - ראו: פרשת אויקל; רע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577 (1997) (להלן: פרשת ארפל); ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז (5) 433, פסקה 12 לפסק הדין (2003)) לבין זכותו של הנתבע כי לא ייצא מפסיד באם תידחה התביעה נגדו (ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח', פ"ד נח (5) 865  (2004) (להלן: פרשת איברהים)). שיקול הדעת של בית המשפט בבואו להחליט בעניין תקנה 519(א) לתקנות רחב הוא (עיינו: פרשת איברהים, שם, בפסקה 5). בית המשפט מביא בחשבון גם שיקולים נוספים, כגון: סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה וכן מיהות הצדדים. במסגרת זו ניתן אף משקל למידת תום הלב בנקיטת ההליך. עיינו והשוו: פרשת אויקל; פרשת איברהים, שם, שם; דודי שוורץ סדר דין אזרחי, חידושים, תהליכים ומגמות 99-31, 112-1 (תשס"ז)."

7.      ומוסיף ביהמ"ש העליון ואף מתווה את הדרך הראויה לעריכת האיזון (ענין ל.נ. הנדסה ממוחשבת, שם): " מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד - על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר - על דרך ההיקש -כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות - אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). " 

8.      ראה לענין זה, אף רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' ג. טלי עד שינוע בע"מ (ניתן ביום 29.12.2011, מצוי במאגר "נבו").

9.      לאחר בחינת טענות הצדדים כפי שהן עולות לכאורה מכתבי הטענות, דינה של הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה - להידחות.

10.  כתב השיפוי אשר ניתן על ידי בנק לאומי (המכתב המעודכן מיום 3.7.2011, נספח "ב" לתשובה) סותם את הגולל על היכולת לשאת בתשלום הוצאות המשפט אם וכאשר תיפסקנה, ולמעשה הבקשה אינה מדלגת על המשוכה הראשונה, והיא שאלת היכולת לשלם את הוצאות המשפט.

11.  אוסיף, כי הבקשה אינה חוצה, לגישתי, אף את המשוכות הבאות, לו הייתה מדלגת על המשוכה הראשונה, שכן על פניו, מדובר בהליך משפטי אשר ננקט לאחר קבלת אישור מטעם ביהמ"ש הדן בהליכי פרוק, משמע, אין מדובר בהליך נטול עילה לחלוטין, ואף ניתן לאמר כי מדובר בהליך שסיכוייו גבוהים יחסית (אם נקיטתו אושרה לאחר ששוכנע בעל תפקיד כי יש לנקוט בהליך, שוכנע ביהמ"ש הדן בהליכי פרוק להתיר נקיטת ההליך, ושוכנע נושה לשאת בעלות ניהול ההליך). משמע - גם יכולת תשלום קיימת, וגם נסיבות העניין מצביעות על הצדקה שלא לחסום דרכה של התובעת מניהול ההליך המשפטי בחסמים שמהותם דיונית.

12.  ובבחינת קל וחומר: אם בית המשפט המחוזי בחיפה השתכנע שההליך ראוי להינקט, קרי, נסיבות העניין מצדיקות נקיטת הליך בשם חברה שבפרוק, הרי שברי כי נסיבות העניין מצדיקות שלא לחסום הליך זה; על אחת כמה וכמה, כאשר נושא ההוצאות מוסדר בכתב השיפוי המופחת.

13.  לא הגעתי אף לשאלה האם הבקשה (או ההליך, לפי העניין) ננקטים בתום לב, שכן שיקול שכזה מצדיק מניעת הזכות החוקתית לגישה לערכאות, רק במקרי קיצון, אשר אינם מתקיימים בעניין זה.

14.  לאור האמור, הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה נדחית.

15.  לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות, ומן הראוי, לדעתי, שהוצאות ההליך תיקבענה בסיומה של תובענה.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשע"ד, 22 אפריל 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: